חליוה יוסף נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

התובע שהינו יליד 1944 הגיש תביעה בגדרה עתר לחיובה של הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהתרחשה, כטענתו, ביום 18.1.00 ( להלן התאונה).

התובע טען בתביעתו וגם בתצהיר שהוגש על-ידו, כי ביום התאונה הוביל סחורה באמצעות המשאית למקום עבודתו. בהגיעו ליעד, התובע התכוון להחנות את המשאית במקום המיועד לפריקת הסחורה. לשם כך, התובע החזיר את המשאית אחורה ואז ירד ממושב הנהג וניגש לדלת האחורית של המשאית. באותו שלב, התובע הבחין בכך, שלא ניתן לפתוח את דלתות תא המטען כראוי ושוב חזר למושב הנהג, השלים את הנסיעה אחורה ועת ירד מתא הנהג הוא נפל ונחבל.

זו הייתה גרסתו של התובע. על סמך גרסה זו התובע בדעה כי נפגע בתאונת דרכים וכי על הנתבעת, שבטחה בזמן התאונה את השימוש ברכב, לפצותו בגין מלוא נזקיו.

ברור שהתאונה ארעה במסגרת עבודתו של התובע, אשר ראה לפנות למל"ל בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה. תביעתו הוכרה, שולמו לתובע דמי פגיעה והוא אף זכה לקבל קצבאות בגין הנכויות הזמניות שנקבעו לו, וגם לבסוף בגין נכות צמיתה, הכוללת הפעלת תקנה 15 בשליש, בשיעור של 34%.

במהלכו של הדיון הנתבעת הגישה בקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתירת הנכות הרפואית כפי שנקבעה ע"י הועדה הרפואית שליד המל"ל. בבקשתה זו הנתבעת הסתמכה על פגיעות אחרות שקדמו לתאונה, וגם פגיעה שהתרחשה מאוחר יותר, בשנת 2006. בכל הפגיעות האחרות, כך טענה הנתבעת, התובע נחבל בשורש כף יד ימין כפי התאונה בה עסקינן. הנתבעת טענה כי הועדה הרפואית שליד המל"ל התעלמה או לא נתנה את דעתה לחבלות אלו, מכאן מתעורר החשש שהועדה יחסה נכות לתאונה שמקורה בחבלות אחרות. אף שהתובע התנגד תחילה לבקשה זו, אם כי בהמשך הביע נכונות לקבלת הבקשה ולמינויו של מומחה מטעם בהמ"ש.

מונה פרופ' שטהל כמומחה מטעם בהמ"ש, אשר בדק את התובע והגיש את חוות דעתו. המומחה עמד על מצבו הרפואי של התובע בשורש כף היד, נכון ליום הבדיקה, אותו העריך בנכות רפואית בשיעור של 15%. יחד עם זאת , המומחה הדגיש בחוות דעתו כי, בעקבות התאונה ועובר לחבלה משנת 2006, נכותו הרפואית של התובע בגין ההגבלה בתנועות שורש כף היד, הייתה בשיעור של 10%, כאשר נכון לייחס לתאונה את מחציתה של נכות זו ואת השאר לעברו הרפואי של התובע.

יוצא אפוא, המומחה בדעה שנכותו הרפואית של התובע בעטיה של התאונה הינה בשיעור של 5%, וזאת בגין חלק מההגבלות בשורש כף יד ימין של התובע, אותן מצא בבדיקתו.

עוד חשוב לציין כי, המומחה התייחס בסוף חוות דעתו לשאלת תקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות. המומחה אמץ את המלצת רופאיו המטפלים של התובע לפיה אי הכושר שנגרם לתובע בעקבות התאונה הינו עד ליום 10.2.01, היינו לתקופה של כ-115 ימים.

הצדדים הסכימו כי פס"ד יינתן ללא שמיעת ראיות ואך על סמך המסמכים שהוגשו וסיכומי הצדדים.

טענות הצדדים

התובע פתח את סיכומיו בהתייחסו לשאלה העובדתית. לגישתו, תצהירי התובע, אשתו ונספחיהם לא מותירים כל ספק לעניין הגרסה בה דבק התובע. הגם שנסיבות התאונה מלמדות כי עסקינן בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

התובע הרחיב בסיכומיו בהתייחסו לנכותו הרפואית והשלכותיה. אף שהתובע לא חלק על הערכתו של המומחה, הוא בדעה שהתאונה השליכה באופן משמעותי על עבודתו שהייתה כרוכה בהובלה, פריקה וטעינה של רהיטים וגם בהרכבתם של הרהיטים בביתם של לקוחותיו.

התובע ערך חישוב להפסדי השכר על בסיס גריעה בכושר ההשתכרות בשיעור של 50%, ולאחר מכן ראה ליחס שליש מהתוצאה לתאונה. כך באשר לעתיד, אולם התובע גם דרש פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר בתקופה הסמוכה לתאונה וגם בגין התקופה שתחילתה ביום 26.9.06, אז עבר ניתוח, ולמשך כ-11 חודשים, שלגבי רובה הוא הוכר ע"י המל"ל כנכה נזקק.

התובע גם לא פסח על הדרישה לפיצוי בגין הוצאות ועזרה לעבר ולעתיד, ובסוף סיכומיו כמת את נזקיו, לאחר ניכוי תשלומי המל"ל, בסך של כ- 170,000 ₪.

מהצד השני של המתרס, הנתבעת טענה כי התאונה לא מהווה תאונת דרכים. בטענתה זו הנתבעת השליכה את יהבה על הכתוב בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ( נספח א' לתצהיר התובע) שם צויין:" בזמן פריקת הסחורה החלקתי מהמשאית ונפלתי על כף יד ימין".

עוד טוענת הנתבעת כי, בכל חישוב אף המיטיב עם התובע הרי נזקיו נבלעים בתשלומי המל"ל המסתכמים בסך של כ-148,000 ₪.

דיון והכרעה.

הגרסה אותה הציג התובע בסיכומיו וגם בתצהירו, מהווה תאונת דרכים. התובע נחבל תוך כדי ירידה מהמשאית, שימוש המוכר בחוק, ובתום נסיעה ברכב, המקפלת בחובה סיכון תחבורתי. לא כך באם טענתה של הנתבעת במישור העובדתי תתקבל. נפילה מרכב לא מקימה אף שימוש מוכר והיא מהווה תיאור להתרחשות או תוצאה אפשרית לשימוש ברכב. לא זו אף זו, באם הנפילה, כטענת הנתבעת, ארעה עת התובע עסק בפריקת הסחורה, הרי אף שהנפילה ארעה בעקבות שימוש במשאית, אלא ששימוש זה הוחרג מפורשות מרשימת השימושים המוכרים המנויים בסע 1 לחוק.

מכאן קיימת חשיבות רבה באשר לקביעת העובדות. במישור זה דעתי שהתובע הרים את נטלי הראיה והשכנוע הרובצים לפתחו. בהקשר זה אדגיש כי, התובע מסר גרסה מפורטת בתצהירו שנתמך אף בתצהיר אשתו. נוסף לכך, הרשום בטופס ההודעה לתאונה לא סותר בהכרח את דברי התובע. הרי לפי גרסתו, התובע בצע אותה נהיגה אחורה לשם פתיחת דלתות המשאית ופריקת הסחורה, מכאן שלעניין הפריקה זיקה גם לסיפור המעשה כפי שצוין בתצהיר התובע. ועוד, התובע נבדק בעקבות התאונה ונמסר לידיו ביום 30.1.01 תעודה רפואית לנפגע בעבודה שבה נרשם בזו הלשון:" החלקתי במשאית ונחבלתי במדרגה של המשאית..". גם תיאור זה מתיישב עם גרסת התובע. אמנם שני רישומים אלה לא משקפים את גרסתו של התובע במלואה, עם זאת אין לצפות כי סיפור המעשה על כל דקויותיו יצוין בטופס ההודעה או מפיו של התובע בתעודה הרפואית הראשונה. אוסיף, הנתבעת לא השכילה להציג אף ראיה בעלת משקל שבכוחה להפריך או למצער לערער את גרסתו של התובע אף, שיש להניח, כי תאונה זו נחקרה על-ידה.